עבודת השורשים של קרני פקר ז'4

יציאת מצרים של סבתא שלי

אומרים שלכל אדם יש את יציאת המצרים שלו. גם לסבתא שלי מצד אמא שלי יש את יציאת המצרים שלה.

החלטתי לראיין אותה ולשמוע את סיפור יציאת המצרים שלה.

סבתא מה הייתה יציאת מצרים שלך?

שמי יאירה ונולדתי בסופיה בולגריה ועליתי לישראל בשנת 1948 כאשר הייתי בת שנה. בגיל חמש חליתי במחלת הפוליו ורגל ימין שלי הפכה למשותקת.

חשתי עצבות גדולה וחשתי כבולה. לא יכולתי לצאת ולשחק עם הילדים ולהרגיש חופשיה. חשתי שאני כמו העבדים במצרים.

הרופאים טיפולו בי. בכל יום הייתי צריכה ללכת לחוף הים ולצעוד יחפה כדי להחזיר את התחושה ברגל אבל זה לא כל כך עזר.

באחד הימים שוחחתי עם הרופא והוא אמר לי כך "את יכולה להגדיר את עצמך חולה וזה יהיה נכון ולשבת בבית כמו חולה, אבל את יכולה להגדיר את עצמך חולה ולהמשיך את החיים כאילו ואת לא חולה"

השיחה עם הרופא הייתה בחופשת הפסח. אז גם למדנו על בני ישראל שהיו עבדים במצרים ופתאום חשבתי שגם אני יכולה לבחור בין שתי אפשרויות.

להיות עבד של המחלה או להגיד שאני חופשיה בת חורין ולהתעלם ממנה להפוך את יציאת מצרים שלי ליציאה מהמחשבה שאני חולה ולהאמין שגם אם אני חולה אני יכולה להמשיך הלאה לחוש חופשיה כמו שנאמר בהגדה של פסח "לצאת מעבדות לחרות ולחוש בת חורין" כך גם היה.

מי היה הפרעה שלך?

פרעה שלי היה המחלה. זו מחלה מאד קשה ומי שחולה בה אין לו דרך חזרה. למעשה לא מחלימים ממנה אלא חיים איתה. בהגדה של פסח בני ישראל התפטרו מפרעה אחרי שהם עזבו את מצרים. אני לא נפטרתי מהמחלה אלא היא מלווה אותי כל יום בכל מקום.

האם היו עבודות שהיית חייבת לעשות כמו העבדים במצרים?

כן היו, להתגבר על המחלה זה לעבוד קשה ואפילו קשה מאד. זה אומר שכל יום הייתי צריכה לנסות וללכת להתאמץ מאד. זו הייתה עבודת פרך, בדיוק כמו שבני ישראל היו עבדים במצרים הרגשתי גם אני שאני עבד של המחלה ואני צריכה לעשות הכל כדי להשתחרר ממנה. אמנם לא יכולתי להיפטר ממנה, אבל במידה מסוימת ניצחתי אותה.

מה היה סיר הבשר שכמעט השאיר אותך שם?

סיר הבשר שכמעט השאיר אותי שם היה האומץ שלי, שנלחמתי וניסיתי ולא ויתרתי. אם הייתי מוותרת, מצבי היה הרבה יותר גרוע, אבל בגלל שלא ויתרתי ונלחמתי, זה היה הנס שבעצם גרם לי להיות יותר חזקה ולמחלה להשתפר, אבל לא לגרי להשתפר, אני איתה לאורך כל החיים, אבל עדיין אני לא מוותרת.

באיזה ניסיון היית צריכה לעמוד כדי לצאת מהמחלה?

ההחלטה לצאת מהמחלה הייתה לי מאד קשה. זה אומר שהייתי צריכה להילחם בגוף שלא עזר לי, להפסיק לרחם על עצמי וגם לא לתת לאחרים לרחם עליי. זו הייתה דרך ארוכה וקשה. בהתחלה הייתי צריכה לעשות מספר צעדים וליפול, אבל לא ויתרתי. תמיד הצבתי לי מטרה רחוקה יותר. ביום הראשון צעד אחד. ביום השני שני צעדים וכך הלאה. המטרה שלי הייתה להתגבר על המגבלה של המחלה ולעמוד בניסיון של הרצון שלי לנצח.

מי היה משה שלך?

למעשה היו לי כמה משה. ההורים שלי שתמכו בי מאד, הרופאים שטיפלו בי ובעיקר האמונה של בעצמי.

אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?

ביציאת המצרים שלי נעשו לי כמה ניסים.

א. הצלחתי להתבגר על הנכות, השקעתי מאמץ רב והיום אני הולכת כמעט רגיל. מי שלא שם לב ומי שלא יודע קשה לו לדעת שיש לי רגל אחת משותקת.

ב. התחתנתי ונולדו לי שתי בנות ושישה נכדים ואני מצליחה ללכת איתם לכל מקום וגם לטיולים רגליים בטבע בארץ ובחוץ לארץ.